זהרוני עפר

זהרוני עפר, רב-סרן 

כ"ג בטבת תשכ"ג כ"ו בכסלו תשנ"א
13/12/1990 - 19/01/1963

 בן גילה ואילן, אחיהם של טל, איילת וגלי, נולד בכ"ג בטבת תשכ"ג, 19.1.1963 במושב
 רם-און בו גדל והתחנך. בצה"ל שירת כטייס בחיל האוויר, נפל בעת מילוי תפקידו בכ"ו בכסלו,     נר שני של חנוכה, תשנ"א, 13.12.1990.  

                                                                                             

עפר נולד ברם-און שבחבל תענך. למושב, שעלה להתיישבות בעמק סמוך לגבול עם ירדן, מלאו אז שנתיים, וגידולו והתפתחותו של עפר חפפו אפוא לגידולו והתפתחותו של כפר  הולדתו. ביוני  1967  חווה כילד בגן-הילדים, מלחמה ראשונה: המושב הופגז באש הארטילריה הירדנית, מבנים נפגעו וגם  גן- הילדים ספג פגיעה ישירה של פגז. שיגרת החיים במושב, הלימודים, העבודה במשק והמגע עם  הנוף והטבע עמדו במרכז עולמו של עפר והיוו את הבסיס לעיצוב אישיותו.
בית-הספר פתח בפניו  אופקים חדשים ועורר בו את הסקרנות הטבעית שהיתה טבועה בו, אך במרוצת השנים, כאשר סקרנותו לא באה  על סיפוקה, שינה את יחסו ללימודים. כבעל חושים אסתטיים מפותחים, מחשבה  מקורית, דמיון ויצירתיות, הוא נרתע מהשבלוניות והשינון המיכני של בית-הספר התיכון והפנה את תשומת לבו ומרצו לעניינים שמחוץ למסגרת הלימודים. אהבת הארץ ונופיה, עם הצורך שהיה לו בקשר אנושי ובחוויות חברתיות, הביאו לכך שהירבה לטייל ולהיפגש עם בני נוער ממושבים אחרים.
הנער יפה התואר משך את תשומת-לבן של הבנות, שאחדות מהן החלו לצאת לטיולים רק כדי לשהות במחיצתו... כמה מהן מתאכזבות כאשר מתברר להן שתמימות ויושר גורמים לו לסרב ליחסי קירבה פיסיים שאינם מבוססים על רגש אמיתי.  בגלל יציאת האב לעבודה בחברה להגנת הטבע, הוטל חלק גדול יותר של עבודת המשק על כתפיו, ולמרות זאת הוא מוצא זמן גם לעיסוקים אחרים:  גרוטאות ברזל הופכות תחת ידיו לפסלים מעוררי השראה, יכולתו הספורטיבית, שהתגלתה עוד בבית-הספר היסודי,  מביאה אותו אל מגרש הכדורסל כשחקן קבוצת הנוער של 'הפועל' עפולה-יזרעאל, ורצונו לתרום לחברה גורם לו ליטול על עצמו את הדרכת אחת מקבוצות הילדים בכפר.  בבית-הספר התיכון הוא רוכש חברים רבים וזוכה בהערכת המורים, אבל גיליון הציונים שלו משקף נאמנה את יחסו ללימודי הבגרות ואת המאמץ והזמן שהשקיע בהם.
לקראת הגיוס מתקבל עפר לסיירת מטכ"ל ובמקביל הוא מוזמן לקורס-טיס. לאחר התלבטות קצרה נופלת ההכרעה - בקיץ 1981   הוא מתגייס ומתחיל את דרכו כפרח-טיס בחיל-האוויר. עקב הצטיינותו בשלבים הקרקעיים של הקורס, הכוללים אימוני חי"ר רבים, ורמתו הבינונית בשלבי הטיסה, מתעוררים אצלו ספקות לגבי הדרך שבחר: "אולי הפסדתי את ההזדמנות להיות קצין חי"ר טוב רק כדי להיות טייס בינוני?" , אבל בקרב המדריכים והמפקדים רבים מבחינים בפוטנציאל הטמון בו ופועלים לביטול ספקותיו אלה.
הקשר שלו לעבודת האדמה ואהבתו הרבה לטבע ולנוף באו לידי ביטוי יום-יומי וגרמו לכך שכונה על-ידי חבריו "פלח". לא פעם הצליח להדביק באהבתו ובהתלהבותו את חבריו וגרם להם ל"בזבז" את חופשותיהם בעבודה במשק הוריו, ששולבה בטיולים.  בקיץ תשמ"ג 21/7/1983)) מקבל עפר את כנפי הטייס ולאחר סיום קורס האימון המבצעי הוא מוצב בטייסת מסוקי 'קוברה'. השירות כטייס בטייסת מסוקי תקיפה היה חשוב לו מאוד והצבתו בטייסת הזאת גרמה לו לפלוט אנחת רווחה... ברצינות ובדקדקנות הוא ממלא את תפקידיו כטייס וכקצין אמל"ח בטייסת ועד מהרה הוא מתבלט גם "בצד החלש" שלו - הטיסה, ומיישר קו עם טובי הצעירים בטייסת. בתשובה לשאלות כתב גלי צה"ל שביקר אז בטייסת, הוא אומר: "מסוקים בכלל זה כלי שבפירוש מטיילים איתו - ואם אני טיילתי הרבה מאוד ברגל לפני שהתגייסתי, כרגע אני מטייל הרבה יותר עם המסוק... זה תורם להרבה דברים:  אמרת שזה תורם לאהבת הארץ?  אני חושב שהרבה דברים שלא ראיתי אותם פעם או שראיתי אותם פעם בצורה אחרת, עכשיו אני רואה באופן שונה. אני מכיר הרבה יותר מקומות ואני נהנה לחזור אליהם ולהיזכר איך עברתי מעל או איך עברתי ליד... וזו הנאה אדירה ! פשוט אתה טס ואתה מכיר כל חור בארץ ! העניין הזה נותן לך תחושה של הרבה יותר שייכות. "
לאחר שנתיים כטייס סדיר הוא יוצא לתקופת הדרכה בקורס האימון המבצעי של מערך מסוקי הקרב. רגישותו הרבה והגישה האנושית החמה שלו, יחד עם הקפדה וחוסר נכונות להתפשר בכל מה שנוגע לביצוע המשימות ולרמת ביצוען, תורמים להצלחתו כמדריך, כמפקד וכחבר. לקראת סיום תקופת ההדרכה הוא משמש כממלא מקום וכמפקד בפועל של הקורס ומצדיק לחלוטין את האמון שניתן בו. עם סיום תקופת ההדרכה הוא חוזר לטייסת המבצעית שלו, ואחרי תקופה קצרה הוא מתמנה למפקד גף מבצעים בטייסת 'קוברות' חדשה, שהוקמה זמן קצר לפני כן. כמפקד גף מבצעים הוא מקבל חופש פעולה מלא ממפקד הטייסת - חופש המנוצל עד תום בקביעת נורמות ונוהלי עבודה, בהתווית סגנון פיקוד ובקביעת עמדות בנושאים מקצועיים שונים. חופש הפעולה הזה מהווה כר נוח לדמיון ולחשיבה מקורית בהם ניחן, המאפשרים לו להמריא על כנפי חזונו (אף אם נשאוהו לעתים לכיוון לא-מציאותי), ליצור דפוסים חדשים ולהשים רעיונות מקוריים. חוסר הנכונות שלו להתפשר בכל מה שנוגע לביצועיו ולביצועי פקודיו ועקשנותו, שלא תמיד עמדה בפרופורציה הגיונית לנושא הנדון, לא היוו מרשם לפופולריות, אבל הקסם האישי שנבע מנועם הדיבור שלו, מרגישותו, החברות הנאמנה והדוגמה האישית מחקו לרוב כל כעס ותרעומת. אפילו עתה, למרות העומס שמטיל עליו התפקיד, הוא מוצא זמן לתרום להווי הטייסת והחרוזים שלו ממשיכים ללוות את המסיבות כמו בעבר.
בתקופה זו משתתף עפר בגיחות תקיפה רבות בשמי לבנון כטייס וכמוביל, גיחות שראה אותן בראש וראשונה כמשימות מבצעיות אבל גם כמבחן אישי לנורמות שהעמיד לעצמו. על הנורמות האלה דיבר עוד כטייס צעיר ובלתי מנוסה ועתה יכול היה לחזור ולמדוד את עצמו לפיהן: "אני חושב על המלחמה בתור דבר שאני רוצה לבצע אותו הכי טוב, פשוט להצדיק את השעות שהשקיעו בי. מעבר לזה שאתה מפחד או חושש לחייך, לסיכוי שתחזור חי מהמלחמה או לא, אתה חושש לאיך אתה תהיה במלחמה, ובייחוד אדם שלא חווה את זה בחייו. אני רוצה להיות מאוד טוב שם - לעשות הכל כמו שצריך, לעזור. הדבר שמפריע לי ורודף אותי כל יום זה החשש שמתי שאצטרך להוכיח את מה שלמדתי כל הזמן, את מה שאני מתרגל, לא אצדיק את ההשקעה. זה דבר שמטריד אותי כמעט כל יום. ניצול שעות הטיסה נובע מזה, נובע מהרצון להיות טוב כשיצטרכו אותך".  (מתוך ראיון בגלי צה"ל, 1984).
בשלב זה נפסקה ההתלבטות בין הרצון לחזור הביתה ולשלב לימודים ועבודה במשק, לבין המשך השירות בחיל-האוויר - אלה נדחים בינתיים ועפר מחליט להמשיך במסלול שיוביל אותו לפיקוד על טייסת. במהלך ההמתנה לתפקיד שיתפנה, נטל חופשה ללא תשלום, שנוצלה לעבודה במשק, ללימודים, לטיולים בארץ ובחו"ל, בלי לוותר על יום או יומיים של טיסה בטייסת. בזמן הקצר ששהה בבית הספיק לחולל שינויים משמעותיים במשק ולתרום לחיי התרבות בכפר. היתה זו הזדמנות להורים ולחברי המושב להבחין שוב בפוטנציאל הגלום בו ולהתקנא בחיל-האוויר הזוכה ליהנות ממנו..
.
עם כניסתו לתפקיד סמ"ט ב' בטייסת ה'דיפנדרים' שבו ובלטו אצלו הדמיון, היכולת לראות קדימה והחתירה לשלמות, שהולידה חוסר רצון להתפשר עם בינוניות וחלקיות. כישוריו המקצועיים והיכולת הפיקודית, שנבנתה בין השאר על בסיס אנושי וחברי, הביאו אותו אל מה ששאף לו והתכוון אליו במשך מספר שנים - להימנות על צוות ההקמה של טייסת הפתן (אפצ'י). לגבי מי שניחן בדמיון עשיר ובחזון היה לימוד המטוס החדש, האמור לגרום שינויים מהפכניים בתפישת שדה הקרב העתידי, בבחינת פתיחת שער לעולם חדש ולא- מוכר ומקור לסיפוק עמוק. בתקופת ההסבה בארה"ב קונה עפר דעת וידידים חדשים בקרב המדריכים ומפקדי הטייסת המבצעית בה שהה וטס שבועות מספר בתום תקופת ההסבה. בשובו לארץ הוא נוטל חלק, כמפקד גף המבצעים, בקליטת המטוס המתקדם וביצירה הראשונית של טייסת חדשה ומיוחדת ותורם את תרומתו לגיבוש הנהלים ודפוסי העבודה שלה. לצד העבודה הקשה והאפורה על הקרקע, היוו הטיסות אתגר ששילב התמודדות ב"מחלות הילדות" של המסוק עם כור ההיתוך לגיבוש תורת הלחימה שלו. כל אלה, המלווים בתחושת ראשוניות ובהכרה בראשוניות ובאפשרות ליצירה מקורית חדשה, שבו את ליבו ועוררו בו התלהבות עצומה. קדחת היצירה הזאת, שעוררה מתחים, לוותה בוויכוחים והעניקה לאנשי הצוות תחושת סיפוק והתעלות, נקטעה לפתע כאשר המריאו חמישה מאנשי הצוות אל מותם...
יום ה' כ"ז בכסלו תשנ"א (13.12.1990), נר שני של חנוכה, טיסה מבצעית ראשונה של מסוק ה'פתן' מתבטלת בגלל תנאי מזג-האוויר.  ארבעה טייסים וקצינת המבצעים של הטייסת ממריאים צפונה במטוס 'צסנה', המתרסק לאחר דקות ספורות אל מצוקי רמת מטרד.
עפר מובא למנוחות בבית-העלמין במושבו רם-און. מותיר אחריו הורים, אח - טל, שתי אחיות - איילת וגלי וחברה לחיים - עירית.  על קברו הרענן אומר מפקד הכנף: "דרכך לפיקוד על טייסת היתה סלולה".
בחצר המשק נותרו מעשי ידיו כעדים אילמים תזכורת כואבת לנער שסלל את דרכו ולא זכה להגיע ליעדו...
 
(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)

 

 

 

עפר זהרוני – ליום השנה – ירון (חבר מקורס טיס)
עפר היה אומר ש"היום הלימודים לא חשובים לי, אבל כשיהיה חשוב לי – אני בטוח אצליח".
במסגרת הקורס גם לומדים אנגלית. המורה נכנסה לשיעור ואמרה שמעתה ידברו רק אנגלית ושכל  אחד אחד  צריך  להציג את עצמו באנגלית, כולם שתקו ולא העיזו לדבר. עד שעפר קם ואמר:
 "עפר זהרוני, רם-און". המורה אמרה: "לא, באנגלית". עפר: "זה היה באנגלית!"
 לאחר הקורס, אני במקום אחד, עפר במקום אחר. הייתה לנו בעיה במערכות ניווט, שאלתי "מומחים" איך לפתור את הבעיה, ולא ידעו. ואז סיפרו שבפלמחים יש אחד שמבין בזה וקוראים לו עפר זהרוני.
 שמחתי על ההזדמנות לבקר חבר ונסעתי לפלמחים לשאול את "המבין". ואכן עפר הסביר ופתר
 את הבעיות, שאלתי אותו: "איך אתה יודע את כל זה?"
 הוא הוציא ספר באנגלית ואמר: "קראתי את זה".
 קראנו לעפר "הפלח" – זה ענין של תפיסת עולם.
 המקרה הבא יסביר זאת: עפר היה בשבוע חופש ופתאום אני פוגש אותו בטייסת. הוא הסביר שיש בעיה עם המצברים והוא בא להכניס את הכבל לחשמל (למילוי המצברים), לתמיהתי השיב: "אם היו לך ורדים, לא היית בא להשקות אותם?"
באחד הערבים בקורס טיס באנו לחדר האוכל והוא היה ריק: רק סכו"ם, ערמת לחם והר גבינות...9% .
כולם המומים – מה יאכלו? עפר אמר: "אני אדאג לכם לאוכל, רק תביאו שמן, פלפל, לימון". ואכן לקח את הגבינות והתבלינים שפך למחבת ועשה "לבנה". עד היום כשאני אוכל לבנה אני נזכר בעפר.                     
 
 עפר – דברים שכתבה טלי קורן, בת כתתו של עפר ושותפתו להדרכת ילדים  ברם-און
כמוני גם אנשים אחרים, במקומות אחרים ובנקודות זמן שונות חשו וודאי שבעפר היתה המון שמחה ורעננות ואהבת טבע אותם הקרין במעין כריזמטיות על כל מי שבא עמו במגע.
עפר קשור בתודעתנו לראשוניות ולסקרנות, הטבעית  לילדים ובני הנעורים, ולתחושת חופש המניעה לגעת בטבע ולחוש בעצמתו וביופיו – פתיחות והתלהבות לחקור את החדש והבלתי מוכר.
 אבל גם לחריצות והאהבה לעבודה הפיזית הקשה ולתחושת האדמה בכפות הרגליים והידיים...
 
עפר ביטא וסימל לגבינו את האמביציה הגבוהה של בנים ראשונים בישוב קטן, שהתבטאה בשאיפה לתת את הטוב ביותר שבך למקום בו אתה חי... מאלה המנסים מסלולים חדשים וללא אומר מסמנים לאחרים: הנה פתחתי לכם תלם חדש.
עפר, שלאורך כל שנות לימודיו בביה"ס היסודי והתיכון נבחר תמיד לוועד הכיתה... שנטל על עצמו ארגון פעילויות חברתיות בבית-הספר ובמושב ונהנה מהדרכת הילדים הצעירים.
עפר שנהנה לשיר בחבורת הזמר ולשחק בהצגות.
עפר בעל הדעות המגובשות, יצר ויכוח וכושר ביטוי נהדר.
עפר מוקף חברות וחברים. עפר של חברה ואהבה ארוכה ומתמשת..
עפר של שבתות על טרקטור בשדות ובחצר המשק, על הדשא עם בני המשפחה שכה אהב בכל ליבו.
זה עפר שנותר בלבנו.

 עפר זהרוני – בין חתימה לחתימה, במושב – בשנת החופש/ ישראלה (רם-און).
כשהיה בשנת החופש מהצבא – פנה עפר מיזמתו לועדת התרבות במושב והציע עזרה.
הימים – ימי הכנות לחג-הפורים, עפר מצטרף לצוות החג במלוא רצונו ונכונותו. החלטנו לערוך את המסיבה כ"ערב - קזינו" והיתה בעיה – גם כספית – איך להשיג את משחקי - המזל הנחוצים.
 
עפר שינס מתניים – נסע לקיבוץ יזרעאל (שם היו "משחקים" מערב דומה שנערך אצלם) – בדק, בחן וחקר ו"בנה" רולטה לתפארת וגם הכין את שאר המתקנים, בעזרת אחיו וכמה ידידים.
 
היה מאד נעים לעבוד איתו. הוא לא ניסה להמציא את הגלגל אלא השתלב במה שכבר היה נהוג ומקובל. באותה מסיבה ארגן עפר הופעת "טריו" של נגני כינור. המנצח ונגניו (איתן ושחר) הגיעו בסרבלי טיסה וכינורות ו"הרביצו" הופעה מיוחדת במינה: הם נעזרו בחלקי גוף שלא היה ידוע לנו שניתן לנגן בעזרתם. ההופעה זכתה כמובן לתגובות צוהלות של הקהל ולא נשכחה זמן רב...
 
המשכנו להנות מפעילות משותפת איתו גם בחג – השבועות. מצאה חן בעיני הרצינות שלו, רצינות נחמדה כזו ולא מעיקה. לאחר "שבועות" הכין דף מסקנות ולקחים, אמנם בסגנון צבאי, אך ברוח טובה, והיתה בו אכן בקורת בונה.
אני זוכרת תקופה זו לטובה.

 

 

עפר זהרוני – ליום השנה – ירון (חבר מקורס טיס)
     עפר היה אומר ש"היום הלימודים לא חשובים לי, אבל כשיהיה חשוב לי – אני בטוח אצליח".
     במסגרת הקורס גם לומדים אנגלית. המורה נכנסה לשיעור ואמרה שמעתה ידברו רק אנגלית  
     ושכל  אחד אחד  צריך  להציג את עצמו באנגלית, כולם שתקו ולא העיזו לדבר. עד שעפר קם ואמר:
      "עפר זהרוני, רם-און". המורה אמרה: "לא, באנגלית". עפר: "זה היה באנגלית!"
     לאחר הקורס, אני במקום אחד, עפר במקום אחר. הייתה לנו בעיה במערכות ניווט, שאלתי "מומחים"
     איך לפתור את הבעיה, ולא ידעו. ואז סיפרו שבפלמחים יש אחד שמבין בזה וקוראים לו עפר זהרוני.
     שמחתי על ההזדמנות לבקר חבר ונסעתי לפלמחים לשאול את "המבין". ואכן עפר הסביר ופתר
     את הבעיות, שאלתי אותו: "איך אתה יודע את כל זה?"
     הוא הוציא ספר באנגלית ואמר: "קראתי את זה".
     קראנו לעפר "הפלח" – זה ענין של תפיסת עולם.
     המקרה הבא יסביר זאת: עפר היה בשבוע חופש ופתאום אני פוגש אותו בטייסת. הוא הסביר שיש
     בעיה עם המצברים והוא בא להכניס את הכבל לחשמל (למילוי המצברים), לתמיהתי השיב: "אם היו
     לך ורדים, לא היית בא להשקות אותם?"
באחד הערבים בקורס טיס באנו לחדר האוכל והוא היה ריק: רק סכו"ם, ערמת לחם והר גבינות...9% .
כולם המומים – מה יאכלו? עפר אמר: "אני אדאג לכם לאוכל, רק תביאו שמן, פלפל, לימון". ואכן לקח את הגבינות והתבלינים שפך למחבת ועשה "לבנה". עד היום כשאני אוכל לבנה אני נזכר בעפר.                     
 
 עפר – דברים שכתבה טלי קורן, בת כתתו של עפר ושותפתו להדרכת ילדים  ברם-און
כמוני גם אנשים אחרים, במקומות אחרים ובנקודות זמן שונות חשו וודאי שבעפר היתה המון שמחה ורעננות ואהבת טבע אותם הקרין במעין כריזמטיות על כל מי שבא עמו במגע.
עפר קשור בתודעתנו לראשוניות ולסקרנות, הטבעית  לילדים ובני הנעורים, ולתחושת חופש המניעה לגעת בטבע ולחוש בעצמתו וביופיו – פתיחות והתלהבות לחקור את החדש והבלתי מוכר.
 אבל גם לחריצות והאהבה לעבודה הפיזית הקשה ולתחושת האדמה בכפות הרגליים והידיים...
 
עפר ביטא וסימל לגבינו את האמביציה הגבוהה של בנים ראשונים בישוב קטן, שהתבטאה בשאיפה לתת את הטוב ביותר שבך למקום בו אתה חי... מאלה המנסים מסלולים חדשים וללא אומר מסמנים לאחרים: הנה פתחתי לכם תלם חדש.
עפר, שלאורך כל שנות לימודיו בביה"ס היסודי והתיכון נבחר תמיד לוועד הכיתה... שנטל על עצמו ארגון פעילויות חברתיות בבית-הספר ובמושב ונהנה מהדרכת הילדים הצעירים.
עפר שנהנה לשיר בחבורת הזמר ולשחק בהצגות.
עפר בעל הדעות המגובשות, יצר ויכוח וכושר ביטוי נהדר.
עפר מוקף חברות וחברים. עפר של חברה ואהבה ארוכה ומתמשת..
עפר של שבתות על טרקטור בשדות ובחצר המשק, על הדשא עם בני המשפחה שכה אהב בכל ליבו.
זה עפר שנותר בלבנו.

 עפר זהרוני – בין חתימה לחתימה, במושב – בשנת החופש/ ישראלה (רם-און).
כשהיה בשנת החופש מהצבא – פנה עפר מיזמתו לועדת התרבות במושב והציע עזרה.
הימים – ימי הכנות לחג-הפורים, עפר מצטרף לצוות החג במלוא רצונו ונכונותו. החלטנו לערוך את המסיבה כ"ערב - קזינו" והיתה בעיה – גם כספית – איך להשיג את משחקי - המזל הנחוצים.
 
עפר שינס מתניים – נסע לקיבוץ יזרעאל (שם היו "משחקים" מערב דומה שנערך אצלם) – בדק, בחן וחקר ו"בנה" רולטה לתפארת וגם הכין את שאר המתקנים, בעזרת אחיו וכמה ידידים.
 
היה מאד נעים לעבוד איתו. הוא לא ניסה להמציא את הגלגל אלא השתלב במה שכבר היה נהוג ומקובל. באותה מסיבה ארגן עפר הופעת "טריו" של נגני כינור. המנצח ונגניו (איתן ושחר) הגיעו בסרבלי טיסה וכינורות ו"הרביצו" הופעה מיוחדת במינה: הם נעזרו בחלקי גוף שלא היה ידוע לנו שניתן לנגן בעזרתם. ההופעה זכתה כמובן לתגובות צוהלות של הקהל ולא נשכחה זמן רב...
 
המשכנו להנות מפעילות משותפת איתו גם בחג – השבועות. מצאה חן בעיני הרצינות שלו, רצינות נחמדה כזו ולא מעיקה. לאחר "שבועות" הכין דף מסקנות ולקחים, אמנם בסגנון צבאי, אך ברוח טובה, והיתה בו אכן בקורת בונה.
אני זוכרת תקופה זו לטובה.

 

 

דברים שפורסמו באתר רם- און  לקראת יהאזכרה השנתית לעפר ז"ל, עשרים ושתיים שנים לנפילתו.
עפר
בשבת כ"ג בטבת ה'תשכ"ג בשתיים אחר הצהריים ראה עפר לראשונה את אור העולם.....
ביום חמישי בשבוע נר שני של חנוכה ה'תשנ"א בתשע ושלושים בערב כבה האור...

                                                                                                         

 

כ א ן 

בין שדות ירוקים שטופי שמש ואור

בין פרחי חרציות ופרגים -
בעמק הזה בין שומרון ותבור
צמתת עם כל הפרחים,
כאן על ארבע זחלת,
כאן נפלת וקמת.
כאן פסיעות ראשונות
כאן בינות שלוליות....
כאן בגן ובמשק,
כאן שיחקת בדשא.
כאן ראשית ידידות,
כאן שמחה ועצבות.
כאן זכויות וחובות
כאן ראשית אהבות....
כאן ביתנו שלנו  

כאן אנחנו כולנו!....
בין שדות ירוקים שטופי שמש ואור
בין פרחי חרציות ופרגים
בעמק הזה בין שומרון ותבור
נטמנת בין כל הפרחים....

 

 

נזכרים
קודם כל נזכרים בחיוך!
לא שלא עטה גם ארשת רצינית, אבל בזכרון שולט דווקא החיוך המיוחד שלו,
עוד אחת מהעובדות שמכירים בהן ואין יכולת או צורך להסבירן.
החיוך הרך שבלט אך מעט בזויות הפה אבל האיר מעומק עיניו החומות במין אור
שקרן עליצות שובבנית אבל לעתים גם ביישנותומבוכה כלשהי.

אחר-כך נזכרים בצליל הקול, המתחבר אל החיוך והוא נעים ורך כמוהו...
ואחר-כך מחייכים כאשר נזכרים בהתעקשות להביא כל ויכוח לכלל סיכום, והעמידה הבלתי מתפשרת
מכל הנסיונות לחלוק על דעתו.

ואין תוהים כלל על הניגוד שבין החיוך והקול הרך ובין העקשנות, בי הרכות של העפר לבין תקיעת
הרגליים של הצבי הבוגר המסרב לסגת. ואין תמהים על הצירוף המוזר של מפקד המגלה קפדנות
בלתי מתפשרת על דרישות המשמעת ושלמות הביצוע ובו בזמן מגלה גם רגישות
אנושיתשאינם מפריעים  וסותרים אלה את אלה.

מן שלמות של ניגודים, חוסר  מושלמות שאיננה פוגמת בשלמות ומקנה לה אמינות.
אחר-כך נזכרים ברעיונות שצמחו חדשים לבקרים ובהתלהבות שליותה את הצגתם ואת חוסר הנכונות
להכנע ולוותר נוכח התגובות הצוננות - ההתלהבות המתגברת על מחסומי ההגיון, כפי שהיא תוקפת
ללא לאות ומבקיעה את החומות שהקימה הנוחות שבשגרה ובהליכה בתלם המוכר והידוע..

ואחר כ- נזכרים בעפר בבגדי העבודה הכחולים, שהלמו אותו יותר מכל לבוש אחר, ובידיו המפרקות
ומרכיבות את הכלים בחצר המשק... ובנופי הטיולים ובשירבוט העט ובפסלי המתכת...
ואחר כך, אחר כך חשים געגוע ורצון נואל להפווך את הזכרון לממשות, ולו לרגע אחד.....
ואחר-כך חוזרים לשגרת הימים והזיכרון המתעמעם בסאון החיים מתכנס נרדם בפינת הלב עד שיתעורר שוב...

 

אזכרה לעפר 2012  / איילת זהרוני - שובינסקי                                          
בהתחלה אתה נאחז בכל בדל זכרון....
כל מכתב שכתבת... כל פתק.....

כל אמירה....

ויכוח... הבטחה...

שיחה טפשית או אולי לא,
תמונות משותפות וכאלה שלא...
כל פינה בבית ובחצר... פסליך... שירים שכתבת...
כל אדם שהיה לו קשר אליך ולו הזניח ביותר...
בן כתה שלך... חבר...
בכל אלה אתה נאחז...
כאילו הם ששומרים אותך פה לידי... לידנו...
אוסף הרגעים הללו הפכו להיות עפר באין משהו ממשי אחר...

והיום אחרי כל-כך הרבה שנים ואולי כי לראשונה בחיי אני מרגישה
מבוגרת ממך אחי הבכור....
אתה בעיקר כל מה שאתה לא....
כל מה שיכולתה להיות ולא תהיה לעולם....

תמונות:

מושב רם-און, טל: 04-6499857, פקס: 04-8654822, דוא"ל: aguda.m@ram-on.co.il | הוקם ע"י MeyData - אתרים קהילתיים עיצוב: ORLYKUNST CREATIVE