אלדרור איתי

אלדרור (אלקיים) איתי 

א' בניסן תשכ"ז כ"א באלול תשס"ב
29/08/2002 - 10/04/1967

בן פנינה ודוד, אחיהם של חגי, שי, מירי ויוחאי. נולד בא' בניסן תשכ"ז, 10.4.1967, גדל והתחנך ברם און, נפטר בתל אביב בכ"א באלול תשס"ב, 29.8.2002.

איתי בן רם און, נולד בבית חולים העמק בעפולה.
איתי הוא הבן השלישי במשפחה. כשנולד - חגי  הבכור היה בן שבע ושי בן שלוש, לאחר שנתיים נולדה מירי ואחרי ארבע שנים  הצעיר באחים יוחאי.
איתי גדל במושב והתחנך בבית הספר "יד לחמישה" כילד אהב מאוד את הטבע, המרחבים ואהב בעלי חיים. היה ילד שקט, צנום ותלמיד טוב, נער רגיש וטוב לב. ילדותנו הייתה מאוד שונה מהילדות של הילדים כיום, היה לנו המון זמן יחד והקצב היה אחר, במבט לאחור הקצב נראה כ-"הילוך איטי".  כשהיינו בבית הספר היסודי אחר הצהריים היה מוקדש לטיולים ומשחקים, אני זוכרת את איתי , יוחאי ואני כחבורה שמטיילת במושב –  בחבורה הזו איתי היה המנהיג.  הוא לקח אותנו לבקר בשטח המרעה לבקר (עכשיו בנוי עליו המפעל), בחורף העשב היה כל כך גבוה - יותר מאיתנו - ואיתי היה מפלס לנו דרך בשדה שנראה לנו כ"ג'ונגל", עם מגפיים היינו שוקעים בבוץ, נכנסים לשלוליות וקוטפים פיטריות. בקיץ היינו עושים מבחני אומץ-   מי שעובר את הגדר ונשאר יותר זמן עם הבקר הוא המנצח ! כשטיילנו לגבעה בה היו בורות עמוקים, מבחן האומץ היה מי שנשאר בבור יותר זמן .

כשגדלנו , התחלנו לעבוד בחממה, בקטיף האגסים ובכרם,  איתי לימד אותי איך זומרים את הגפנים, החוויה של כל המשפחה עובדת יחד עם הנוף והשקט, זכורה לי באהבה.  בחממה  התחרינו-  מי קוטף יותר שורות או מי קוטם יותר וורדים או מזרד מהר יותר, בכל זמן בעבודה מצאנו מקום גם לשחק. לאיתי היה חיוך מיוחד כשניצח אותי, וכשנתן לי לנצח היה לו חיוך מיוחד אחר, חיוך המבליט גומות חן עמוקות.

איתי אהב ללמוד והרחיב את תחומי הדעת בעזרת לימוד עצמי. בעיקר אהב ללמוד על נושא המחשבים (באותה תקופה המחשב  היה מכשיר נדיר וילדים שרצו ללמוד על המחשב  הלכו לחוג מחשבים – שם למדו שפת "בייסיק" – כי לא היו מחשבים בבתים).
הספורט שאהב היה שחייה –איתי היה שוחה בסחנה כל ימות השנה.
בבית הספר התיכון למד במגמת ביולוגיה.
התגייס בשנת 1985 לחייל הנדסה קרבית, בשרותו הצבאי הדריך בתחום הערכות למתקפת אב"כ שירת בבסיס צאלים ובבסיס אליקים.
לאחר השחרור עבד במשק והיה אחראי על אספקת המים החמים לחימום החממות.
למד טכנאות מחשבים והחל לעבוד כמתכנת בתחום מודרניזציה של תקשורת טלפונית בחברת פורמולה הנמצאת בהרצליה.
בשנים אלו התגורר בגבעתיים ולאחר מכן בתל אביב.
איתי אהב מאוד את האחיינים שלו. היה לו קשר מיוחד עם עדי, גל ומאיה - בנותיו של אחיו חגי וגם עם ניצן, עינבר ורותם - ילדיה של מירי.
כשהיה משחק עם האחיינים הרבה לדבר אך באופיו היה שקט וחסך במילים.
איתי תכנן סטרט- אפ בתחום התמצאות בעיר. הוא היה מלא התלהבות בנושא.  חייו נגדעו בתאונה לפני מימוש החזון האישי שלו.
איתי  מעולם לא הרים את קולו, לא ניסה להתבלט לא בקולניות או במרפקים – להפך. את מקומו בחברה תפס לאט, אך בביטחון שהלך והתחזק אצלו עם השנים. הייתה לו כאריזמה ונוכחות גם כששתק.  מאלו שאינם מנדבים את דעתם אך כולם מבקשים לדעת מה הוא חושב.
איתי חסר לנו מאוד.  הוא בליבנו תמיד – משפחת אלקיים
 

נֵר לְאִיתַי  | שיר שכתב עוזי מאירי לזכר איתי

 
כְּמוֹ חָמֵש אֶצְבְּעוֹת
כַּף - הַיָּד. כָּך מָנִינוּ.
אַרְבָּעָה וְאַחַת,
כְּקָמֵיעַ הָיִינוּ.
וְיָדַעְנוּ שְׂמָחוֹת,
עִצְּבוֹנוֹת וְשִׁגְרָה.
וְצָמְחוּ אֲהָבוֹת
שֶׁנָבְטוּ מֵהַצַּוְתָּא.
והֵנֵצוּ קְטָנִים,
בָּבַת - עַיִן שֶׁל סַבְתָּא.
אֲחוֹתֵנוּ, אַף הִיא,
כְּבָר חוֹבֶקֶת שְׁלוֹשָׁה.
 
וְהַזְּמָן מְזַמֵּן
מְתָחִים עַל פִּתְחֵנוּ.
כָּל אֶחָד מִתְמוֹדֵד,
וּוַדַּאי אִישׁ - שִׂיחֵנוּ.
לְעִתִּים אֵין פִּתְרוֹן
גַּם בְּשֶׁבֶת אַחִים.
הָעִקָּר שֶׁהַשֵּׁבֶט
שֶׁלָנוּ בְּיַחַד.
גַּם אָסוֹן שֶׁכָּזֶה
לֹא יַטִּיל בָּנוּ פַּחַד.
רַק נַפְנִים אֶל הַ"כֹּתֶל"
לִקְחֵי הַסּוּפָה.                                 
                      
סְעָרוֹת, מִן - הַסְּתָם,
מוֹתִירוֹת עַל פָּנֵינוּ,
עֲרוּצֵי מַחֲשָׁבָה
עֲמֻקִּים, לֹא עָלֵינוּ.
לוּ יָכֹלְנוּ לִמְנֹעַ,
אוֹ רַק לְרַכֵּךְ.
אַךְ, הֲרֵי, זֶה טִבְעָן
שֶׁל סוּפוֹת, לְהַפְתִּיעַ. 
לְטַלְטֵל, לְהַצְלִיף,
לַהֲדֹף, לְהָטִיחַ.
וַאֲנַחְנוּ, אֵין לָנוּ
אֶלָא לְהַמְשִׁיךְ.
 
כֵּן, אָמְנָם כָּך הֻכֵּינוּ,
מַכָּה "אֶל הָחֹמֶשׁ".
אֲבָל לֹא נְאַבֵּד
יִחֻדֵּנוּ כְחֹמֶשׁ.
וְאִיתַי יִשָּׁאֵר
בְּקִרְבֵּנוּ לָעַד.
וַאֲנִי, הַכּוֹתֵב, גַּם
מֻדַּע, גַּם מוֹדִיעַ.
חֲרוּזַי, בְּוַדַּאי
אֵין בָּהֶם לְהוֹשִׁיעַ.
מְקַוֶּה, לַמִּצְעָר,
שֶׁהִדְלַקְתִּי לוֹ נֵר.


                                             ================================================
חברה שעבדה עם איתי בחברת FTS  כתבה את הדברים הבאים:

אני כותבת בשם חברתFTS   , החברה האחרונה בה עבד איתי.
הוא עבד איתנו במשך שנה. במהלך השנה הזו השגרה שלו הייתה כמו של כולנו:
אתה בא בבוקר לעבודה, אומר בור טוב למי שנקרה במקרה בדרכך, עובר בין הכוכים עד לעמדת המחשב שלך.
זהו, עכשיו זה כבר תלוי בך, מי ששותה הרבה קפה, זוכה לברך עוד כעמה אנשים בשלום, ומי שמעשן – אז בכלל, מכיר מהר מאד את כולם.
 אבל איתי לא עישן ולא הרבה לשתות קפה. הוא היה שקט, ביישן ומופנם. הוא אהב את הפרטיות שלו ולמרות שהוא לא היה "מתרועע", הוא לא התרחק מאנשים. מי שעבד מולו, הכיר אותו קצת יותר ויודע לספר שאיתי אהב לתת.
חברה מהפיתוח מספרת שכאשר נתקלה בבעיה במהלך העבודה, כל שהיה עליה לעשות הוא לגשת לאיתי, והוא – מתוך התיקיות המסודרות אצלו במחשב, היה ממיין ושולף לפי נושא, ומציג הסבר  מפורט בתוספת דוגמא.
איתי שמח לשתף בידע שלו, ואפילו אם זה גזל ממנו זמן, הוא הרחיב והסביר ודאג שהמידע יעבור ברור ומדוייק. את המשימות שקיבל עשה ללא ויכוח ועל פי הנדרש.
הוא היה יסודי ודייקן ועשה עבודה מאד מוקפדת. דוגמא מובהקת לסדר המופתי שלו ראינו בבולדריה, שם התקנו את התוכנה. כאשר כולם עבדו בלחץ, ומידי פעם נטו "לעגל  פינות" באוירת ההיסטריה,איתי שמר על קור רוח, דבק בדרכו, לא ויתר על החוקים והנהלים, ואכן – בעקבות זאת – התוכניות שאיתי כתב משמשות אותנו עד היום בחברה של הלקוח כפי שהן במקורן, ללא צורך בתיקונים ובעדכונים..
איתי, אתה חסר, היה שלום – מחבריך לעבודה
  
                                           ====================================================
מירי  אלקיים- טרגרמן, אחותו של איתי כתבה לזכרו:
איתי אלקיים –אחי
אחי הלך מאיתנו לפני 8 שנים, הוא תמיד יישאר גדול ממני בשנתיים, לפניו חגי ושי ואחרי יוחאי.
ילדותנו הייתה מאוד שונה מהילדות של הילדים כיום, היה לנו המון זמן יחד והקצב היה אחר, במבט לאחור הקצב נראה כ- "הילוך איטי". כשהיינו בבית הספר היסודי אחר הצהריים היה מוקדש לטיולים ומשחקים, אני זוכרת את איתי יוחאי ואני כחבורה שמטיילת במושב –בחבורה הזו איתי היה המנהיג. הוא לקח אותנו לבקר בשטח המרעה לבקר (עכשיו בנוי עליו המפעל) ,בחורף העשב היה כל כך גבוה -יותר מאיתנו - ואיתי היה מפלס לנו דרך בשדה שנראה לנו כ"ג'ונגל", עם מגפים היינו שוקעים בבוץ, נכנסים לשלוליות וקוטפים פיטריות. בקיץ היינו עושים מבחני אומץ-מי שעובר את הגדר ונשאר יותר זמן עם הבקר הוא המנצח! כשטיילנו לגבעה בה היו בורות עמוקים, מבחן האומץ היה מי שנשאר בבור יותר זמן .
כשגדלנו , התחלנו לעבוד בחממה, בקטיף האגסים ובכרם,  איתי לימד אותי איך זומרים את הגפנים, החוויה של כל המשפחה עובדת יחד עם הנוף והשקט, זכורה לי באהבה.  בחממה התחרינו-מי קוטף יותר שורות או מי קוטם יותר וורדים או מזרד מהר יותר, בכל זמן בעבודה מצאנו מקום גם לשחק. לאיתי היה חיוך מיוחד כשניצח אותי, וכשנתן לי לנצח היה לו חיוך מיוחד אחר,חיוך המבליט גומות חן עמוקות.
 מירי טרגרמן-אלקיים 

 

מושב רם-און, טל: 04-6499857, פקס: 04-8654822, דוא"ל: aguda.m@ram-on.co.il | הוקם ע"י MeyData - אתרים קהילתיים עיצוב: ORLYKUNST CREATIVE